קובץ תמונה אחד של רישיון רכב הוא חומר הגלם של שיטת ההונאה שמשרד התחבורה מנסה לסגור. תמונה כזו, מזויפת, מספיקה כדי להעביר את הבעלות על הרכב לשמו של אדם אחר בסניף של דואר ישראל, בזמן שהרכב עצמו עומד במקום החניה הרגיל שלו.
יותר מ-200 אלף בעלי רכב פרטי כבר הפעילו את השירות החדש שמשרד התחבורה השיק בתחילת אוגוסט, ונעלו אצלם את ההעברה בדלפק הדואר.
איך זה עובד?
בסניף הדואר העברת הבעלות מתבצעת מול ניירת פיזית. המסמך שמונח על הדלפק הוא זה שמראה מי הבעלים ומי הקונה, ודי בכך שייראה תקין לעין אנושית. גם צילום של רישיון רכב עומד בתנאי הזה וזה פתח לזיופים.
לעומת זאת בערוץ המקוון שני הצדדים לעסקה מזדהים כל אחד בנפרד במערכת ההזדהות הלאומית, ופרטי הרכב נשלפים ממאגר הרישוי במקום שמישהו יקליד אותם מתוך דף מודפס. שום שלב בהליך אינו עובר דרך נייר, ולכן אין שם מה לזייף – כך נחסמת האפשרות להונאה.
הבקשה שצריך לזהות
סימן האזהרה מגיע הרבה לפני ההעברה עצמה, והוא נראה תמים לגמרי. מוכר שפרסם רכב בשוק היד השנייה מקבל פנייה של מתעניין, שמבקש צילום של הרישיון עוד לפני שנפגשו, כי הוא רוצה לדעת כמה יעלו לו הביטוח והמימון. הבקשה נשמעת סבירה, וזה אחד מהגורמים העיקריים לנפילה.
מה שאפשר להרכיב מהצילום הזה רחוק מאוד מהעסקה שדובר עליה. בסופו של התהליך הרכב רשום בסניף דואר על שם אדם שאין לו שום קשר לבעלים, אחרי שמישהו איתר אותו, הפנה אותו לחברת מימון והשלים את ההעברה מול מסמכים מזויפים. הרכב עצמו לא זז ממקומו, והבעלים מגלה להפתעתו שהוא כבר אינו רשום עליו.
בבדיקות של אגף הביטחון במשרד כבר עלו עשרות מקרים כאלה, ומספר ההליכים המשפטיים שנפתחו סביבם גבוה מזה של השנים הקודמות. ההנחיה שהמשרד חוזר עליה קצרה: מסמך מזהה, ובכלל זה תעודת זהות וצילום של רישיון הרכב, אינו עובר לידיים של אדם שהמוכר לא יודע מי הוא.
מי מחזיק במפתח
החסימה נשלטת מצד אחד בלבד. בעל הרכב הרשום הוא היחיד שמפעיל אותה והיחיד שמסיר אותה, והפעולה קיימת רק באזור האישי הממשלתי ולא בסניף דואר או במשרד רישוי.
מי שצריך דווקא את הדלפק הפיזי, למשל מול קונה שלא מסתדר עם הזדהות דיגיטלית, חייב להסיר את החסימה לפני שיגיע לשם, כך שהמפתח היחיד לפתיחת הערוץ הפיזי הוא דיגיטלי.
משרד התחבורה מדגיש כי הדרך המועדפת להעברת בעלות בין מוכר לקונה היא השירות המקוון באזור האישי הממשלתי.
מי עדיין נשאר בחוץ
השמות שרשומים בבעלות על הרכב קובעים מי בכלל יכול להשתמש בשירות. בהשקה השירות עבד רק על רכב פרטי עם בעלים רשום יחיד, ומתחילת ספטמבר נכנסו אליו גם כלי רכב פרטיים עם שני בעלים רשומים. רכב שרשום כגנוב או שנשלח לפירוק פסול מראש.
רכב בבעלות חברה, כלי רכב של סוחרים וציי רכב נשארים בינתיים בחוץ, ובמשרד התחבורה אומרים שהשירות יורחב גם אליהם. הקבוצה הזאת גדולה ממה שנדמה: בישראל היו בסוף 2024 כ-3.67 מיליון כלי רכב פרטיים, ומהם 88.9% רשומים בבעלות פרטית. היתר, כ-407 אלף כלי רכב, רשומים על שם חברות החכר, חברות ועסקי השכרה ותיור, והם בדיוק אלה שהשירות עדיין לא נפתח להם.
הקצב מאז ההשקה
עד 2 בספטמבר, פחות מחודש אחרי שהשירות נפתח לציבור בתחילת אוגוסט, עברו החסימות הפעילות את רף 200 אלף, ויותר מ-31 אלף מהן הופעלו כבר ביממה הראשונה. מול מלאי הרכב הפרטי שנמצא בבעלות פרטית בישראל מדובר בכ-6%.
שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, תא"ל (במיל') מירי רגב, אמרה כי "ההיענות המרשימה של יותר מ-200 אלף בעלי רכב בתוך זמן קצר מוכיחה שהציבור רוצה כלים פשוטים, נגישים ובטוחים להגנה על רכושו". מנכ"ל משרד התחבורה, משה בן זקן, הדגיש דווקא את ההפרדה בין הערוצים: "מרגע הפעלת החסימה, לא ניתן יהיה לבצע העברת בעלות בדואר, בעוד שהאפשרות הבטוחה להעברה באזור האישי הממשלתי תישאר פתוחה".
הכיוון שהמשרד דוחף אליו ניכר גם בהעברות הבעלות עצמן. בשנת 2024 בוצעו כ-42% מכלל ההעברות בישראל בערוץ המקוון, שהן כחצי מיליון עסקאות, וב-2026 עלה השיעור לכ-61%. במקביל מקודם תיקון חקיקה שיאפשר לגופים גדולים, מאלה שמעבירים בעלות על יותר מ-500 כלי רכב בשנה, לעבוד מול המשרד בממשק ישיר.
החסימה נועלת את ערוץ הדואר, והערוץ המקוון ממשיך לעבוד תחת מנגנון ההזדהות של שני הצדדים. ההגנה מופנית כלפי מי שרשום כבעלים, כך שהיא אינה בודקת את זהות הקונה ואינה נותנת דבר לצד הרוכש בעסקה. גם כשהחסימה פעילה, צילום של רישיון הרכב נשאר מסמך שלא כדאי למסור לאדם שאינו מוכר.