כך זה יעבוד: המעטפה תגיע בדואר לבעל הרכב הרשום ומכילה תמונת סטילס של הרכב ואת המהירות שנמדדה. ללא שוטר שעצר אתכם בצד ובמקרים רבים בכלל מבלי ששמתם לב. אגף התנועה במשטרה החל להפעיל מד מהירות לייזר (ממל״ז) עם מצלמת וידאו וסטילס מובנית, ובפעם הראשונה המדידה עצמה היא הראיה: המכשיר מתעד, הדוח מופק אחר כך במשרד, והרכב ממשיך בנסיעה בלי לדעת שנמדד. הדוחות הראשונים מהמכשיר כבר הופקו, והם נשלחים לכתובת שרשומה במשרד הרישוי ולא לנהג בפועל שהחזיק בהגה.
למי מגיע הדוח
מי שישב מאחורי ההגה לא בהכרח יראה את הדוח ראשון. הוא יוצא למי שרשום כבעלים, ובמקרה של רכב חברה או ליסינג מגיע קודם אל החברה שרשומה כבעלים, ומשם מגולגל אל הנהג שנסע באותו יום על פי הרישום. בעל הרכב הרשום יקבל קובץ: תחילת התיעוד כ-1.2 שניות לפני שהשוטר לחץ על ההדק וסיום התיעוד כשהלוחית ממלאת את הפריים, על הקובץ הזה יקום וייפול הדוח וזו הראיה שתכריע כל ויכוח. את הוויכוח עצמו מנהלים היום ברובו דרך המסך: על קנס שבין 750 ל-1,500 ₪ מגישים ערר מקוון לבית הדין המינהלי לתעבורה, ויש לכך 30 יום.
מה יושב בתוך המכשיר
המכשיר הוא LTI 20/20 TruCAM II של לייזר טכנולוג׳י האמריקאית. המשטרה מפעילה ממל״זים מאז 1993, והדגם שנפוץ בידיה עד היום מודד מהירות ומציג מספר, בלי מצלמה. ב-TruCAM II יושבת מצלמה צבעונית של חמישה מגה-פיקסל (2592 על 1944) ששומרת קטע וידאו קצר סביב כל מדידה, כולל כ-1.2 השניות שלפני הלחיצה. הלייזר משדר רק באותה לחיצה, פולס של כשליש שנייה, ומחזיר מהירות עד 320 קמ״ש לרכב מתקרב וגם לרכב מתרחק, בסטייה של עד שני קמ״ש. הטווח שבו הלוחית נקראת בבירור הוא כ-150 מטר, הרבה פחות מ-1,200 המטרים שהיצרן מציין כטווח המדידה המרבי. הקבצים נשמרים על כרטיס SD מוצפן, ומסך של 9.4 ס״מ מציג את הפריים במקום.

אופנוע בלי לוחית קדמית
לאופנוע בישראל אין לוחית מלפנים, ומדידה של רוכב מתקרב השאירה עד היום את השוטר בלי זיהוי אלא אם עצר אותו. ב-TruCAM II יש מצב עבודה בשם Rear Plate Mode, ומה שהשוטר רואה בו על המסך הוא אופנוע שמתקרב עם מספר מהירות לצדו, ואז אותו אופנוע מהגב, כשהמכשיר ממשיך להחזיק אותו בפריים אחרי שחלף כדי שהלוחית תיכנס לתמונה. כבר בבקשת המידע שפרסמה בינואר 2024, לפני המכרז, דרשה המשטרה במפורש שהמכשיר ידע למדוד כלי דו-גלגלי. למי שרוכב זה השינוי המהותי: עד עכשיו דוח מהירות מממל״ז לאופנוע הצריך עצירה, ומעכשיו הוא יכול להגיע בדואר כמו לכל רכב אחר.
מאיפה מודדים
הגשר הוא החידוש שהנהג ירגיש. הבלוג ״מיצו בדרכים״, שחשף את הדוחות הראשונים, פרסם דוח שהופק משוטר שעמד מעל הכביש, מקום שבו אין ניידת בשוליים ואין למי לסמן אותה ב-Waze. המרחקים במקרים שפורסמו קצרים: 60 מטר בדוח אחר שפורסם שם, וכ-80 מטר בסרטון שהמשטרה עצמה הפיצה. בטווחים כאלה הלוחית חדה בתמונה, וזה מה שהמכשיר צריך כדי שהדוח יצא בלי שוטר שרודף אחרי הרכב. המכשיר לא משדר כלום עד הלחיצה, והפולס נמשך כשליש שנייה, כך שההתרעה עלולה להגיע כשהמדידה כבר מתבצעת. חריגות קיצוניות, אגב, עדיין נגמרות בעצירה במקום ולא במעטפה בדואר.
כמה זה עולה
נהג שנמדד ב-93 קמ״ש בדרך עירונית שבה המגבלה 70 קמ״ש יקבל דוח על 88 קמ״ש, כי ההפחתה המקובלת של חמישה קמ״ש יורדת מהמספר לפני הכול. נשארת חריגה של 18 קמ״ש, ולכן 250 ₪ בלי נקודות. בדרך עירונית המדרגה הזאת נגמרת ב-20 קמ״ש ובבין-עירונית ב-25 קמ״ש, ומעליהן הסכום קופץ ל-750 ₪ עם שמונה נקודות ואז ל-1,500 ₪ עם עשר נקודות, עד שהחריגה הופכת להזמנה לדין. מצלמות א-3 של אותו אגף פועלות לפי ספי אכיפה משלהן, והחוזה שלהן הוארך עד אמצע 2029.
מה נשאר על השוליים
ממשטרת ישראל נמסר: ״במסגרת המאמצים להפחתת תאונות הדרכים ונקיטת מגוון רחב של צעדים, למטרת שינוי תרבות הנהיגה בישראל, הוכנס השימוש באמצעי אכיפה נוסף, הממל״ז המצלם״.
המצלמה נמצאת כרגע בפחות משליש מהמכשירים. לפי מסמכי ההתקשרות של המשטרה שפרסם אתר HON, אגף התנועה מחזיק 170 ממל״זים, ורק 50 מהם הם מהדגם המצלם. את 120 המכשירים מדגם LT 2020 המשטרה לא מוציאה מהשירות, ואף הבטיחה להם חלפים בחוזה. ההבדל בין שני סוגי המכשירים נודע לנהג רק בדיעבד: בשוטר שמסמן לו לעצור, או במעטפה שמחכה לבעל הרכב בתיבת הדואר.