אין ספק שבשנים האחרונות הטלפון הנייד הפך לגורם משמעותי מאוד בתאונות דרכים. יחד עם זאת, ישנם שימושים רבים ושונים בטלפון ועולה התהיה האם יכול להיות שלא תמיד ניתן לזהות שימוש בטלפון בעת התאונה. מחקר חדש של מכון הביטוח לבטיחות בדרכים בארצות הברית (IIHS) בא לבדוק בדיוק את הסוגיה הזו עם מערכת שמדדה את השימוש בטלפון ומפרידה בין ארבעה סוגי שימוש: שיחה שבה האודיו עובר דרך המכשיר עצמו, שיחה שעוברת דרך רמקול הרכב או הבלוטות', מניפולציה של מסך פתוח הכוללת הקלדה, גלילה, גיימינג או סתם אחיזה, ושימוש פסיבי שבו המסך פתוח ואיש אינו נוגע בו, למשל ניווט על מעמד או וידאו שרץ ברקע.
לעומת המערכת המורכבת הזו, הטופס שממלא שוטר בזירת תאונה עובד אחרת לגמרי, בשל כך ישנו פער בין שני התיעודים. המחקר, שערך המכון יחד עם חברת הטלמטיקה Cambridge Mobile Telematics (CMT), הצליב כ-17 אלף תאונות שתועדו בשני המקורות במקביל, ומצא שהדו״חות המשטרתיים מחסירים שימוש בטלפון לפני תאונה פי שבעה, לפחות.
"מקובל לחשוב שדו״חות משטרה אינם לוכדים את חלקם של הטלפונים בתאונות", אמר דיוויד הארקי, נשיא המכון. "פונקציות רבות בסמארטפון קשה לעדים לזהות, ונהגים נמנעים מלהודות שהוסחו. הטלמטיקה מאפשרת לנו להבין את גודלה האמיתי של הבעיה".
הפער במספרים
המכון אסף דוחות תאונה ציבוריים מארבע מדינות – קונטיקט, אילינוי, אוהיו וטקסס – שנרשמו מינואר 2021 עד סוף 2023, ובמדינה אחת עד אפריל 2024, והגיע למאגר של כשלושה מיליון תאונות עצמיות או שהיה מעורב בהן רכב אחר, בכל דרגות החומרה. תאונה נחשבה מקושרת כאשר הדו״ח המשטרתי והאירוע שזיהתה הטלמטיקה חלו בטווח של 15 דקות ו-1,500 מטר זה מזה, וכך נותרו 15,301 תאונות עם מעורבות שני רכבים ו-1,543 עצמיות.
בשתי הקבוצות נבדקו שני חלונות זמן, 30 שניות ו-10 שניות לפני הרגע שבו זיהו חיישני הטלפון את התאונה, וחלון 30 השניות נבחר מפני שהיסח דעת ממוצע מטלפון נמשך 23 שניות. בתאונות העצמיות תיעדה הטלמטיקה שימוש כלשהו בטלפון ב-7% מהמקרים בחלון הארוך וב-4% בחלון הקצר, ואילו המשטרה רשמה שימוש ב-0.6% מהן. בתאונות עם מעורבות שני רכבים עמדו המספרים על 8% ו-5% מול 0.3% בדוחות.
הפילוח הפנימי הוא שמסביר את הפער. בחלון 30 השניות שלפני התאונות עם מעורבות שני רכבים תיעדה הטלמטיקה 590 מקרים של מניפולציה ו-534 מקרים של שימוש פסיבי, מול 87 שיחות בדיבורית ו-19 שיחות עם טלפון ביד. בתאונות העצמיות הסדר דומה, עם 52 מקרים של שימוש פסיבי ו-49 של מניפולציה מול שלוש שיחות בדיבורית ושלוש של החזקת הטלפון ביד. בחלון 10 השניות השימוש הפסיבי הוא הקטגוריה הנפוצה ביותר בשני סוגי התאונות, ושיחות מכל סוג נדירות בו.
על הקטגוריה הפסיבית מספקת הטלמטיקה את המידע הדל ביותר. היא רושמת שהמסך היה פתוח, בלי לדעת באילו אפליקציות מדובר וכמה זמן הביט בהן הנהג, כך שאותה רשומה בנתונים יכולה לתאר ניווט על מעמד או וידאו שרץ ברקע. בסקר נפרד של המכון הודו כ-25% מהנהגים שצפו בווידאו בטלפון תוך כדי נהיגה ב-30 הימים שקדמו לסקר, והסטת מבט מהכביש למשך 2 שניות כבר מכפילה את הסיכון לתאונה או לכמעט-תאונה.
"האפליקציות אולי חדשות, הסכנה לא", אמרה איימי קוקס, מדענית מחקר במכון ומחברת ראשית של המחקר. "כל שימוש בטלפון שמסיט את עיני הנהג מהכביש מגדיל את הסיכון לתאונה".
גם כשמצמצמים את ההגדרה לזו שהחברה עצמה משתמשת בה בדוחותיה, כלומר שיחות ומניפולציה בלבד בלי שימוש פסיבי, הפער נשאר. בהגדרה המצומצמת הזו מזהה הטלמטיקה שימוש פעיל בתוך 10 שניות מהתאונה ב-2% עד 3% מהמקרים, מול פחות מ-1% ברישום המשטרתי.
שלוש תאונות מתוך 17 אלף
מתוך כל התאונות המקושרות, שני מקורות הנתונים הצביעו על אותו סוג שימוש בשלושה מקרים בלבד. אחד מהם הוא תאונה עצמית של רכב אחד שבה זוהתה מניפולציה 24 שניות לפני האירוע, והשניים האחרים הם תאונות בהן מעורבים שני כלי רכב: באחת זוהתה מניפולציה 10 שניות לפני האירוע, ובשנייה זוהה שימוש פסיבי שנייה אחת לפניו.
בתאונות אלה של שני כלי רכב, כל מקרה שבו סימן שוטר שימוש כלשהו בטלפון סומן כך גם בטלמטיקה. השוטרים לא רשמו שימוש שלא היה. ברוב המקרים הם פשוט לא קלעו לקטגוריה הנכונה, ולדיוק הזה יש משקל מעשי בארצות הברית, מפני שהחוק שם אינו אחיד. כיום אוסרות 21 מדינות אחיזת טלפון ביד, ובמדינות אחרות האיסור מכוון לפעולה מסוימת כמו הקלדה בזמן ששיחה במכשיר ביד מותרת, כך שסיווג שגוי של סוג השימוש יכול להפוך עבירה לרישום של מעשה מותר.
מה עוד מסביר את הפער
טופס הדיווח המשטרתי כולל קטגוריות רחבות, ובהן היסח דעת כללי ושקיעה במחשבות, ושתי הקטגוריות האלה מהוות יחד כשני שלישים מסוגי היסח הדעת שנרשמים בנתוני התאונות הקטלניות. שימוש בטלפון שקודד תחת אחת מהן אינו נספר כהתאמה בין שני המאגרים, והוא גם אינו מופיע בסטטיסטיקה כשימוש בטלפון.
בכל ארבע מדינות המחקר קיים חוק כלשהו נגד שימוש בטלפון בנהיגה, ולכן נהג שהיה מעורב בתאונה עשוי לחשוש מההשלכות המשפטיות ולהימנע מלהודות בפני השוטר שהוסח. אותו חשש עלול להרתיע נהגים גם מלדווח כלל על תאונה קלה שבה נגרם נזק רכוש בלבד, וההערכה היא שכ-53% מכלל התאונות בארצות הברית וכ-60% מתאונות נזק הרכוש אינן מגיעות למשטרה מלכתחילה. המחקר משווה רק בין תאונות שכן דווחו.
הטיית המדגם פועלת דווקא בכיוון שממתן את הממצא. הנהגים שנכללו במחקר נרשמו מרצונם לאפליקציות בטיחות, נוטים לראות בעצמם נהגים זהירים, ומי שמקבל משוב שלילי מהאפליקציה עשוי פשוט למחוק אותה. המדגם עלול להחסיר בדיוק את הנהגים המסוכנים יותר, ולכן הפער באוכלוסייה הכללית עשוי להיות גדול מזה שנמדד כאן.
שני סייגים נוספים נוגעים לכלי עצמו. שיטת זיהוי התאונה נשענת על שינויים פתאומיים במהירות GPS ובתאוצה, והיא ניסיונית ולא נעשה בה שימוש קודם במחקר שפורסם, ולכן המספרים כאן אינם ניתנים להשוואה ישירה לסטטיסטיקות שהחברה מפרסמת בדוחותיה הרגילים. המאמר עצמו מוגדר גרסת preprint וטרם עבר ביקורת עמיתים, והחוקרים מדגישים שלא בדקו מי נמצא אשם בתאונה ושאין בממצאים הוכחה לקשר סיבתי.
מי ראה את הנתונים
הנתונים מגיעים מאפליקציות בטיחות-נהיגה שנהגים מתקינים מרצונם, לרוב כחלק מתוכנית ביטוח שמתגמלת נהיגה זהירה. שתי דוגמאות פתוחות לציבור הן Safest Driver ו-RoadClub.
את ההצלבה עצמה ואת הניתוח שאחריה ביצעה חברת הטלמטיקה, לא המכון. המכון העביר לחברה אך ורק את המשתנים הדרושים להתאמה בין המאגרים, בלי נתוני אשמה ובלי פרט שמאפשר לזהות נהג, והחברה קישרה את שני המאגרים אצלה, הריצה את הניתוח ומסרה למכון תוצאות מצרפיות בלבד. שום מידע מזהה ושום משתנה מעבר למה שמופיע במאמר לא הועבר למכון בשום שלב.
המערכת יודעת לזהות אם המסך נעול או פתוח ואם מתבצעת בו אינטראקציה, ולא יותר מזה, ובאילו אפליקציות נעשה שימוש היא אינה יודעת. ההפרדה בין נהג לנוסע נעשית באמצעות למידת מכונה, בדיוק מדווח של יותר מ-96%, ולמשתמש יש אפשרות לסמן נסיעה שבה ישב כנוסע.
בישראל האפליקציה כבר מודדת
ביטוח רכב מבוסס טלמטיקה קיים בישראל כבר כמה שנים. מסלול BEHAVE של כלל ביטוח ופיננסים מעניק הנחה חודשית בביטוח המקיף, שהוא אחד הסעיפים הכבדים בעלות האחזקה השנתית של רכב, לפי ציון נהיגה שנאסף דרך אפליקציה עם GPS וחיישני תנועה ובלי רכיב פיזי ברכב. רשימת הפרמטרים שהמסלול מודד כוללת במפורש שימוש בנייד, לצד בלימות והאצות.
מסלול Just Drive של AIG מתמחר לפי קילומטראז', נשען על ספקית טלמטיקה אחרת בשם Zendrive ומנטר איכות נהיגה, מרחק ומיקום, בלי שהוא מצהיר על זיהוי שימוש בטלפון. מנורה ON וישיר צעיר מתמחרים אף הם לפי קילומטראז', בעיקר לנהגים צעירים וחדשים, ואינם מזכירים ניטור טלפון.
מה אומר החוק בישראל
תקנה 28 לתקנות התעבורה אוסרת לאחוז בטלפון או להשתמש בו ברכב בתנועה, אלא באמצעות דיבורית, ואוסרת לשלוח או לקרוא מסרון. הענישה המדווחת היום עומדת על קנס של 1,000 ₪ ושמונה נקודות, וועדת הכלכלה של הכנסת אישרה ביוני 2026 העלאה לעשר נקודות שמועד תחולתה תלוי בפרסום התקנות.
בהליך נפרד לגמרי אישרה ועדת השרים לחקיקה בפברואר 2026 הצעה להעלות את הקנס ל-5,000 ₪ בעבירה ראשונה ול-10,000 ₪ בשנייה, עם עשר נקודות והחרמת רכב בעבירה שלישית. ההצעה נמצאת בתחילת הליך חקיקה ואינה בתוקף. בכל אחד מהמסלולים האלה האכיפה נשענת על מה שרואה שוטר בזירה או בצומת, בשונה ממהירות, שנמדדת במכשיר ולפי ספים ידועים מראש.
שלושה מספרים מאותן תאונות
אותן תאונות עצמן מייצרות במחקר שלושה מספרים שונים. שימוש מכל סוג בחלון של 30 שניות נותן 7% עד 8%, שימוש מכל סוג בחלון של 10 שניות נותן 4% עד 5%, ושימוש פעיל בלבד באותו חלון קצר נותן 2% עד 3%. שלושתם יצאו מאותם נתונים, וההבדל ביניהם נקבע כולו במקום שבו נמתח הקו של מה שנספר כשימוש בטלפון.
בישראל הקו נמתח בציר אחר. תקנה 28 מבדילה קודם כול בין אחיזה לדיבורית, כלומר לפי מה שהידיים עושות, ואילו הקטגוריה שהטלמטיקה תיעדה הכי הרבה ב-10 השניות שלפני התאונה מוגדרת לפי מצב המסך בלבד. כל ספירה של עבירות טלפון בישראל נגזרת מהציר הראשון.